סרטו של לורן טיראר A FILM BY LAURENT TIRARD
Up For Love
מאת :שולמית אטיאס -shulamit.atias@gmail.com
דרמה-קומית רומנטית עם ז׳אן דוז׳רדן (זוכה האוסקר על "הארטיסט") ווירז׳יני אפירה ("נפלאות החושים") על איש קטן המתאהב באישה גדולה ...
דיאן היא עורכת -דין יפה ומבריקה. היא שמה קץ לנישואים לא מאושרים וחופשיה כעת לפגוש את גבר חלומותיה.
היא מקבלת שיחת טלפון מאלכסנדר... שמצא את הנייד שאבד לה. משהו קורה במהלך השיחה ביניהם. אלכסנדר הוא אדיב, שנון ומצחיק, ודיאן נופלת בקסמו. הם קובעים להיפגש.
בימוי: לורן טיראר Laurent TIRARD
תסריט: לורן טיראר וגרגואר וינריון Laurent TIRARD and Grégoire VIGNERON
מבוסס על הסרט "הלב של ליאון" מאת מרקוס קרנבלה “Corazon de Léon” by Marcos CARNEVALE
צילום: ז'רום אלמראס Jérôme ALMERAS
עיצוב אמנותי: פרנסואז דופרטווי Françoise DUPERTUIS
תלבושות: ולרי ארטיגו- קורנו Valérie ARTIGUES-CORNO
מוסיקה מקורית: אריק נבלו Eric NEVEUX
שירים מקוריים: אמילי גאסין Emilie GASSIN
עריכה: ואלרי דסין Valérie DESEINE
אפקטים מיוחדים: אלן קרסו Alain CARSOUX
שחקנים
אלכסנדר: ז'אן דוז'רדן Jean DUJARDIN
דיאן: וירז'יני אפירה Virginie EFIRA
ברונו: סדריק קהאן Cédric KAHN
קורלי: סטפני פאפניאן Stéphanie PAPANIAN
בנג'י: סזאר דומבוי César DOMBOY
מוניק: אדמונד פרנקי Edmonde FRANCHI
ניקול: מנואל גליאר Manoëlle GAILLARD
פיליפ: ברונו גומילה Bruno GOMILA
צרפת 2016 , 98 דקות,
צרפתית תרגום לעברית ואנגלית
הפצה בישראל סרטי נחשון בע"מ
5 ינואר 2017 בסינמטק תל אביב וברחבי הארץ
לורן טיראר- ראיון
ש: מה היה הרעיון מאחורי כתיבת "להתאהב מעל לראש"?
מספר ימים לפני יציאת הסרט "החופשה של ניקולא הקטן" פגשתי את המפיקה ונסה ון צוטלן. היא רכשה את הזכויות לסרט הארגנטינאי Corazón de León "הלב של ליאון", סרט מספר על אישה יפיפייה שמתאהבת באדם שגובהו 1.40 מטר בלבד. הסרט היה הצלחה ענקית בארגנטינה ב- 2013, אך לא הגיעה להפצה במדינות אחרות. ונסה רצתה שאביים גרסה צרפתית לסרט, אך הייתי עמוס עם התחייבויות אחרות. לשם הנימוס הבטחתי שאעבור על הרעיון שלה, מתוך ידיעה ברורה שאין בכוונתי לעשות את הסרט הזה. אלא שלמחרת בבוקר ראיתי את הסרט ונשביתי בקסמו, הנושא היה מעניין, היו בו עוצמות וגם משהו לא צפוי. הבחנתי מיד בפוטנציאל הגדול של קומדיה שתהיה גם מרגשת. במקור היו בסרט אלמנטים של טלנובלה סוחטת דמעות והאתגר מבחינתי היה לשכתב אותו, לעדן אותו כך שיהיה אירופאי יותר.
האם מיד צלצלת לשותף שלך לכתיבה גרגואר וינריון ?
כן, כמוני גם הוא התחבר מיד לסיפור וראה את הפוטנציאל האמתי שבסרט. התחלנו לכתוב יחד בקיץ 2014, במטרה לצלם בסתיו באותה שנה. תחילה חשבנו שעלינו לעשות התאמה של הסיפור לחברה הצרפתית, אבל בסופו של דבר, בהשוואה למקור, יצא שעשינו הרבה שינויים ו"להתאהב מעל לראש" הוא כבר לא בדיוק אותו הסרט.
האם זו עבודה שונה לעומת אדפטציה לספר או לקומיקס כמו שעשית ב"אסטריקס" או "החופשה של ניקולא הקטן"?
כן. קודם כל, קומיקס לא נכתב על מנת להיהפך לסרט. מבחינת ההשוואה, באדפטציה של "אסטריקס" או של "ניקולא הקטן" הרגשתי יותר מרחב של חופש. במקרה של "להתאהב מעל לראש" התבססתי כבר על סרט קיים , שהיה טוב בזכות עצמו וחששתי שהסרט שלי יחוויר לעומת המקור ולא יהיה טוב כמוהו.
האם הכרת בחייך אדם כזה קטן מידות?
בוודאי, לא רק שיצא לי להכיר, גם הייתי צריך למצוא מישהו לסרט שיהיה כפיל של ז'אן דוז'רדן שבו נעזרנו בכל הצילומים בהם לא רואים את פניו. הוא היה על הסט בכל זמן ההפקה, וז'אן שהה הרבה במחיצתו. היה בזה משהו נחמד, כי הוא חווה בחייו האישיים רבות מהסיטואציות בסרט. יחד עם זאת הרעיון היה לא לעשות סרט דוקומנטרי על אנשים קטנים, זה מבחינתי סרט שמדבר על דברים רציניים עם מגע קליל. בנוסף היה חשוב לנו לשמור על מרחק מהפרטים כדי לא לפגוע בצד הקומי של הסרט.
מתי עלה לך הרעיון ללהק את ז'אן דוז'רדן לדמות הגיבור?
עם השלמת התסריט התחלנו לחשוב על ליהוק, והתפרענו במחשבות "בואו נלהק את ז'אן דוז'רדן". למדנו מהסרט המקורי, בו שיחק כוכב ארגנטינאי ידוע, שלהקטין שחקן מפורסם שיש לו סקס אפיל וכריזמה מוכחת לגבר בגובה מטר וארבעים, יתרום לתחושת ההנאה שהסרט יכול לגרום לצופיו. פנינו לז'אן ותוך יממה כבר קבלנו את האישור שלו. הרעיון כל כך שעשע אותו ומצא חן בעיניו שעיכבנו את הצילומים עד אביב 2015 עד שיתפנה מהפקות אחרות להן התחייב. ז'אן הוא וורקוהוליק וסופר מקצועי. בסרטים קודמים שלו אפשר לראות את היכולות שלו להגיע לשיאים של משחק, ניסיתי לדחוק בו טיפה יותר כדי להעניק לסרט מימד נוסף של רגשות. לשמחתי האינסטינקטים שלי עבדו בבחירה, מאוד התרשמתי מהעבודה איתו ומכל פעם בה היינו דנים על התסריט.
האם גם בחירת השחקנית לדמותה של דיאן הייתה כה מידית?
לא, כאן לקח לי זמן לדמיין לעצמי איך הדמות נראית. זה הוביל אותי לעשות מה שדי נדיר בקולנוע הצרפתי לאחרונה – להזמין שחקניות לאודישנים. הגיעו כמה שחקניות מאוד מוכרות וכמה פחות, ועדיין לא הרגשתי שמצאתי את מי שחיפשתי. לא הכרתי היטב את וירזי'ני אפירה לפני כן, ולא צפיתי בהרבה סרטים בהם שיחקה, אבל כשהיא הייתה מולי באודישן, זה הכה בי שהיא הבחירה הכי טבעית. יש לה נוכחות קומית מרשימה וגם איכויות של עדינות. כשחקנית היא ממש סוס עבודה. גיליתי אישה אינטליגנטית שנעים לעבוד איתה.
לפי מה בחרת את שאר השחקנים?
זה היה תהליך די מהיר ביחד עם המלהקת של הסרט. סדריק קאהן שמשחק את בעלה לשעבר של דיאן לא השתתף לפני כן בקומדיות, אבל הייתי בטוח שהוא יתאים לתפקיד. היה לי גם בטחון מלא בסזאר דומבוי.
גם לך יש תפקיד סמלי קצר בסרט, נהנית מזה?
בכלל לא, לא הסתדרתי עם חווית המשחק ולא נראה לי שאחזור על זה לעולם. מה שכן, הנחתי שזה יגרום לילדים שלי לצחוק, וזה באמת מה שהיה.
האם אתה משאיר מקום לאלתורים על הסט?
מעט מאוד, אך היו פעמיים או שלוש בסרט בהן המצלמה המשיכה לצלם והשחקנים המשיכו לשחק כמו שהם מצאו לנכון. למשל, כל הסצנה במסעדה מאולתרת. כתבנו בתסריט דיאלוגים לסצנה, אך בלהט הרגע נתתי לז'אן ולוירז'יני יד חופשית. קרה שם משהו קסום באותו הרגע, שבזכותו קיבלה הסצנה תחושה מאוד קלילה. דבר דומה קרה בקטע בו וירז'יני מציעה לז'אן חולצה מכוערת למדי, תגובתו הלא מתוכננת עושה את הרגע.
מה הייתה האווירה בזמן הצילומים?
רצינית אך עליזה. כולנו עבדנו קשה. דוז'ארדן ווירז'יני שמרו על מצב רוח טוב. אהבתי במיוחד את הצילומים במרסיי, עיר שלפני כן לא הכרתי היטב ומצאתי עצמי מתאהב בה.
למה בחרת במרסיי בתור הרקע לסרט?
לא רציתי לצלם עוד סרט בעיר גדולה כמו פריז או לונדון, בהן רואים מגוון רחב של אנשים, ומישהו בגובה 1.40 מטר לא כזה יוצא דופן שם. אך עדיין הבחירה המתאימה הייתה עיר גדולה ועדיף שיהיה בה הרבה שמש. התאהבתי במרסיי ממבט ראשון. יש בה משהו כאוטי, והיא קצת מזכירה את איך שפריז נראתה בשנות השבעים. יש משהו מאוד רומנטי בלראות אנשים רוכבים על קטנועים ללא קסדה. בעיני, מרסיי הביאה איתה משב רוח מרענן לסרט.
כמה סצינות מתרחשות באופרה של ליאז'. האם זה נועד גם כדי להביא מגע של רומנטיות לסרט?
גם בסרט הארגנטינאי הגיבור הוא אדריכל, אך מעולם לא רואים מה הוא עושה. גרגואר ואני רצינו להראות אותו בעבודה. וכמה חודשים קודם לכן ראיתי בערוץ "ארטה" את הסרט "קתדרלות של אמנות", סרט דוקומנטרי נפלא שהופק על ידי וים ונדרס. אחד הפרקים היה על האופרה של אוסלו. זה השפיע עלי ליצור חיבור בין הגיבור לרקדנים, ליצנים ורקע שייתן לסרט אווירה פואטית. אבל כדי לדייק, צילמנו בתחנת רכבת שהפכה לבית האופרה בשביל הסרט.
"להתאהב מעל לראש" מכיל מרכיבים של קומדיה רומנטית. איזה סרט היה עבורך להשראה?
הושפעתי מאוד מפרנק קפרה, שגם הוא עסק באגדות. והיה לו מבט מלא אהבה על אנשים. הוא לעולם לא הראה חולשה של הדמויות, אלא רק את הצד האנושי שלהן. כמי שגדל על קומדיות אמריקאיות ובריטיות, אני חייב לומר שהושפעתי גם מאגדות מודרניות כמו "אישה יפה" ו"בריג'יט ג'ונס".
בסרט היה עלייך להשתמש באפקטים מיוחדים, איך הייתה עבורך ההתנסות הזו?
הכרתי את העבודה מהאפקטים ב"אסטריקס". וזה לא בהכרח השלב הכי מהנה בעבודה. מצד שני העבודה זרמה יפה ולא הרגשתי שהיא מורכבת מדי. האפקטים נחלקו לאלה שבהם השתמשנו בזמן הצילומים לאלה שנעשו בשלב הפוסט. אין זה מספק רק להקטין את דמותו של ז'אן, כי אז ראשו וידיים היו קטנים מדי, והוא יראה מוזר ביחס לדמויות האחרות, גם בלי המאפיינים האמיתיים של אנשים קטנים. עשינו לפני הצילומים הרבה בדיקות עד שהגענו לתהליך המתאים עם הפרופורציות הנכונות. היו סצינות שצלמנו בהן ז'אן ירד על ברכיו. היו רגעים יותר מורכבים כמו הסצנה במשרד שם נזקקנו ליד האמן של אנשי האפקטים.
האם ידעת מן ההתחלה איזה סוג מוסיקה תרצה?
חשבתי על היוצרת האוסטרלית אמילי גאסין כבר בתחילת הדר. בקשתי ממנה לשלוח לי כמה דוגמאות והקשבתי להם תוך כדי הכתיבה של התסריט ואז חשבתי שהשירים שלה יכולים להיות מדויקים בסרט כמו השירים של איימי מאן ב"מגנוליה".
מה חשבת על התוצאה הסופית של הסרט?
שעשיתי את הסרט הראשון שלי למבוגרים. יש בסרט מטען אישי וחוויות אישיות שלי. זו פעם ראשונה שהרשיתי לעצמי ללכת יותר רחוק עם הבעת רגשות. זה היה אתגר שאני מאד גאה בו עד היום.
פילמוגרפיה של לורן טיראר:
2000 – מחר הוא יום אחר
2004 – סיפור חיי
2007 – מולייר
2009 – ניקולא הקטן
2102 – אסטירקס ואובליקס בשרות הוד מלכותה
2014 – החופשה של ניקולא הקטן
לורן טיראר ביקר פעמיים בארץ ביחד עם שותפו לכתיבה גרגואר וינריון עת הגיעו לפתיחת פסטיבל הקולנוע הצרפתי. בפעם הראשונה עם "מולייר" ובפעם השנייה עם "ניקולא הקטן". טיראר גם הגיע לישראל פעמים נוספות לביקורים פרטיים ושב אלינו כעת לרגל בכורת סרטו זה.
ראיון עם ז'אן דוז'רדן
מה משך אותך להרפתקה הזו?
הייתי סקרן האם ואיך אוכל לגלם את התפקיד הזה מבחינה טכנית והייתי מוקסם מן העובדה שאני עומד לגלם איש קטן שאינו מעורר צחוק או גיחוך.
איך ניגשת אל הדמות?
ראשית שאלתי את לורן (הבמאי) איך בכוונתו לפעול. הבנתי שאינו מכוון לקומדיה רומנטית או אגדה על אישה יפה וצפרדע. כך שהיה עלי לשחק את הדמות שלי בצורה ישירה, לא מתחכמת או סרקסטית. הג'וב שלנו לא היה להצחיק, אלא לספר סיפור אהבה. הייתי צריך לשחק על הברכיים ולהביט למעלה אל וירז'יני. לרקוד לבד, לדבר לבד, זה היה קשה ומעניין. הקומדיה בסרט מגיעה מדמויות המשנה של הבעל לשעבר, האמא או המזכירה, דמויות שמביטות בנו ושופטות אותנו.
מה שהנחה אותי זה שבתפישה שלו בעיני עצמו, אלכסנדר לא רואה את עצמו קטן קומה, יש לו חיים טובים, עבודה טובה, בית גדול. למען האמת הוא גדול מן החיים. עם זאת, ניתחתי את הבעיות שזה יכול לגרום לכפיל שלי בצילומים, בְּרִיס, שגובהו הוא אכן מטר וארבעים. הוא דיבר איתי על הקשיים שלו בהיותו כל כך שונה. לא רציתי לשחק אחד שמתלונן, רציתי שהדמות שלי תראה אופטימית. וכשהיה עלי לשדר עצב בדקתי אתו שאיני יוצא מזויף כי הוא מקפיד על עצמו ויש לו גאווה ולא רציתי לבגוד באותה הרוח. רציתי להיות הכי נאמן לחיים שאפשר.
מה למדת על עצמך דרך הדמות?
הוא גרם לי להרגיש צנוע (צוחק). כשאתה לפתע בגובה הזה ואתה משחק על הברכיים או על כיסא נמוך אתה הופך פתאום הרבה יותר צנוע. הגובה גם קובע את הדרך בה אתה מתבונן על דברים שונים. זה כמו לראות את העולם מחדש אבל הפעם מגובה של ילד. אבל הסרט הזה לא עוסק רק באנשים קטנים הוא מדבר גם לכל אלה שיש להם כל סוג של תסביך וזה מה שעושה אותו לכל כך מעניין.
הסרט מציג מערכת יחסים יפה בין אלכסנדר ובנו. האם אתה אוהב לגלם תפקידי אבות?
כן, אפילו שזה מזכיר לי שאני מזדקן, אבל אני מקבל את זה. כי אני חייב למצוא תפקידים חדשים לעצמי. אם יש לך ילדים שהם בני 14-15 בחייך האמיתיים לא קשה לשחק את זה. ועם סזאר דומבוי היה חיבור מיידי, כמו שחקנים רבים בני דורו הוא ילד חכם ועובד מהר.
מה אהבת אצל לורן טיראר?
הקולנוע שלו מאד אלגנטי והוא מונע ממך להגזים. מאד נעים להיות חלק מן הצוות שלו. הוא לא מדבר הרבה אבל כשהוא נותן לך הוראות או כיוון, זה תמיד מדויק ואני אוהב את זה אצלו. יש לו את הדרך שלו למשוך אותך אל העולם שלו. אני אוהב את השתיקות שלו, אין לו אגו מנופח, הוא יודע מה הוא רוצה. הוא רוצה לצאת למסע, ליהנות ולנסות דברים חדשים. וכך בדיוק אני בונה את הקריירה שלי.
מה יש לך לומר על הפרטנרית שלך ורז'יני אפירה?
אני מכיר אותה כבר זמן רב, כך שלשחק לצידה היה הנאה גדולה. היה לי בטחון רב בה, כך שכל מה שהיה עלי לעשות זה להשתחרר. היא אינה מעמידה פנים, אלא באמת נהנית. חוץ מזה היא אינטליגנטית ואף פעם לא מתעצבנת. היא צוחקת על עצמה ולא נותנת לך להרגיש שהיא עובדת. זה מאד נעים לשחק מול מישהי ולא להיות עסוק במחשבה מה עובר עליה בראש או מה היא חושבת עלייך. היא לא מסוג השחקניות שמביאות את הבעיות הפרטיות שלהן לסט. יש לה הרבה אלגנטיות ומטרתה היא לשרת את הסרט. חוץ מזה היא זו שהסרט על כתפייה. יש לה זוהר רב. היא כבר לא המג ראיין שהיא הייתה בתחילת הקריירה שלה. היא הרבה מעבר ל"בת של השכן". היא הפכה להיות אישה יפיפייה שגברים מסתכלים עליה ונשים מחבבות אותה. יש לה סוג של הילה מושכת כפי שאנחנו מגלים מסרט לסרט.
האם אתה אוהב לאלתר?
כן, אבל אי אפשר לעשות את זה עם כל אחד. אלתור טוב אפשר לעשות עם שותף טוב. זה הופך את היום שלך למטורף יותר כשזה עובד. בסרט הזה התנהגתי מאד יפה כי לא רציתי שהדמות שלי תהיה צעקנית מדי.
אודות ז'אן דוז'רדן
זכה באוסקר על תפקידו בסרט "הארטיסט", תפקיד שזיכה אותו בשלל פרסים נוספים והכרה בינלאומית.
דוז'רדן התחיל את דרכו בתיאטרון ובמופעים קומיים. הופיע בסרטים רבים.
פריצת הדרך הגדולה שלו הייתה בסדרת סרטי הריגול הפארודיים שביים מישל הזנוויציוס "oss117".
הוא הופיע בסרטו של מרטין סקורסזה "הזאב מוול סטריט", ובסרטו של ג'ורג' קלוני "ציידי האוצרות". בנוסף כתב והשתתף עם חברו הטוב ז'יל ללוש בקומדיית המערכונים "אמנות הבגידה".
בארץ נראה לאחרונה בסרט "הצרפתי" ובסרטו האחרון של קלוד ללוש "הוא + היא".
בקרוב תצא בצרפת הקומדיה "בריס מניס" לפי תסריט שדוז'רדן כתב.
ראיון עם וירז'יני אפירה
מה משך אותך לפרויקט?
שמעתי על הפרויקט עוד לפני שפנו אלי והוא עורר בי סקרנות. נמשכתי לרעיון של אישה שמפנטזת על גבר שהיא בכלל לא מכירה ולא ראתה לפני שהיא מגלה שהוא קטן קומה, ומוצאת עצמה נקרעת בין האהבה לבין מוסכמות חברתיות. העובדה שלורן טיראר יביים את זה, וז'אן דוז'רדן המופלא ישחק, הפכו את הפרויקט לעוד יותר מלהיב ומיוחד. ידעתי שז'אן דוז'רדן, משחק עם מידה מסוימת של חופש מטורף אז הלכתי לאודישן. נפגשתי עם המפיקה, זה היה הפרויקט הראשון שלה. היא הייתה כל כך נלהבת שזה היה ממש מדבק. יש לה הרבה זכויות על האנרגיה החיובית שהייתה על הסט. וכמובן התסריט, הכותבים הצליחו לשמר פשטות מסוימת מבלי לגרוע מהמורכבות של הדמויות על אף שזו קומדיה והנושא מצחיק. הנושא והדרך בה אנו מסתכלים אחד על השני ותופסים אחד את השני הוא אוניברסלי. מתי בעצם אנחנו חופשיים בבחירות שאנחנו עושים? האם הדרך שאחרים מסתכלים עלינו משפיעה על הבחירות שלנו?
איך בנית את הדמות?
לא ראיתי את הסרט המקורי כי חששתי שזה יגביל אותי. כדי לעשות משהו חדש נתתי חופש לדמיון שלי. הייתי צריכה לשכוח דפוסים נדושים של אישה חזקה ולצקת לדמות של דיאן אנושיות. ניסיתי להבין את האישה הזו על הטוב ורע שבה. כשקראתי את התסריט, אם היה מהלך שלה שלא הבנתי, חיפשתי את זה בתוך עצמי. חיפשתי דרך להכניס את עצמי לסיטואציה. רציתי להביא מידה של אמת ויחד עם זאת לשמור על הקומדיה.
האם לקח זמן כדי להתחבר לז'אן דוז'רדן ?
אני לא יודעת אם זה בגלל שהכרנו קודם, אבל מהר מאד הרגשנו מחוברים. אני חייבת לומר שז'אן הוא מאד אלגנטי ולא מתייחס לאנשים בריחוק או מעליהם. במובנים רבים הוא נשאר עדיין ילד. הוא אוהב לנסות דברים חדשים. זה גורם לך לחוש חופשייה. למרות זאת את עדיין צריכה קצת זמן כדי להבין איך הפרטנר שלך עובד. מה שאני ראיתי זה לא בהכרח מה שאתם רואים בסרט. אנחנו לא רגילים כל כך לעבוד בצרפת עם מסכים ירוקים. או סצנות בהן אנחנו עומדים, אבל לא יכולים להביט אחד לשני בעיניים. אני הבטתי לכפתור בחולצה שלו והוא הביט לעיניים מעל לראשי. כשצילמנו ברחוב זה היה מצחיק. עוברי אורח בטח חשבו שאנחנו עושים מיצג של אמנות עכשווית.
האם חשבת כשקראת את התסריט שהסרט יהיה כל כך רומנטי?
לא, כי סרט הוא בדרך כלל תוצאה של מה שעושים יחד. אבל יכולתי לשער שזו אפשרות. וכדי שאני אחבב את הפרויקט, חייב להיות בו האספקט הזה. לורן מהר מאד גרם לנו להרגיש נח. אם לא הרגשנו נח לגבי שורה כזו או אחרת, תמיד יכולנו להעלות הצעות. במשחק חייבים להימנע מכך שהדברים יראו מכאניים, לכבד ניואנסים קטנים, לעקוב אחרי המבט של השחקנים מולך. אחרי זה הקסם עובד או לא. זה לא משהו שאפשר לשלוט עליו.
איזה במאי הוא לורן טיראר?
הוא לא יוצר מלא חרדות ומתח שממלא אותך באינפורמציה ושאלות. הוא מאד קמצן בדיבורים. וכשהוא אומר לך משהו, תמיד יש סיבה. זה מחזק מאד את הביטחון שלך בעבודה. זה טוב לעבוד עם סגנונות עבודה שונים, כי זה מונע ממני כשחקנית להגביל את עצמי למה שנח לי. לעיתים אני צריכה להבין משהו, לעיתים לא. אני תמיד מנסה להימנע מאזורי הנוחות. כשהכל עובד בסרט עדיין צריך למצוא כשלים קטנים.
האם את אוהבת לאלתר?
אני לא מאמינה גדולה באימפרוביזציה. שחקנים יכולים להגיע למצב שהם מקשיבים רק לעצמם. ואני לא אוהבת שחקנים שמשתלטים על הסרט. זה נחמד לאלתר כמסגרת עבודה. ברגעים שאתה מנסה לגלות את הסאבטקטס. בסצנת הארוחה לורן נתן לנו חופש, לא הרגשתי מאד נח עם הסיפורים שהם סיפרו שאמורים להצחיק. באופן אישי אני שונאת בדיחות, ואנחנו הלכנו איתן עד הסוף. אותו הדבר באחת הסצנות המשמעותיות לקראת הסוף, לורן קיבל הצעות שלנו לפני הצילומים. כדי שהשחקנים ירגישו הכי קרוב שניתן למה שהם משחקים. ז'אן הקפיד מאד בסצנות הרגשיות ומעולם לא עבר את הגבול.
יש לך חוש אמיתי לקומדיה. את יודעת מאיפה זה בא?
לא, אין לי מושג מאיפה זה בא לי. אני לא חושבת שאני ממש קומיקאית. שאלתי את אמא שלי אם הייתי מצחיקה כשהייתי קטנה. היא חשבה 15 שניות ואז אמרה לא. זה היה מצחיק. אבל יש משהו מגוחך בלקחת את הכל כל כך ברצינות כשאנו יודעים איך הכל ייגמר. אז הומור ושנינות נראים לי ההגנה הטובה ביותר שיכולה לעבוד. אני לא יודעת איך להסתדר עם אנשים שאין להם חוש הומור. גם בקולנוע יש לי חיבה גדולה לקומדיות. קומדיות שמצליחות לערבב קלילות ועומק הם מבחינתי שיא האלגנטיות.
מה לימדה אותך הדמות על עצמך?
כל דמות מלמדת אותך משהו על עצמך. בדרך שהיא לא אינטלקטואלית אלא רגשית. דיאן מרגישה בתחילת הסרט תקועה ולא מסוגלת להיפתח לדברים, כאילו שהיא מחכה לאישור מאחרים לפני שהיא פועלת. זה משהו שהדהד אצלי. זה הזכיר לי דברים שחוויתי ובטח נהגתי כמותה. להשתחרר זה לא קל ואני אפילו לא בטוחה שאנשים מצליחים. אבל זה לא יכול להזיק לנסות.
מה חשבת כשראית את הסרט?
שיש בו אמירה, קצב ואמת. חשבתי שהפרטנרים היו מאד מכוונים ומרגשים והיה מהנה לראות את הסרט עם כל האפקטים המיוחדים. דמיינתי איך זה אמור להראות אבל ההקטנה של ז'אן, לא הייתה תמיד ברורה. חששתי שהוא יראה כמו דמות של טולקין. לשמחתי הוא נראה הרבה יותר אמיתי מכך.
וירז'יני אפירה היא שחקנית בלגית שבנתה קריירה מצליחה בצרפת. החלה את דרכה בתיאטרון ואחר כך כמגישת טלוויזיה בתכניות שונות. מאז עברה לקולנוע היא משחקת ומדבבת והופיעה בשורה ארוכה של סרטים. בשנים האחרונות זוכה וירז'יני לתפקידים ראשיים רבים ביניהם בסרט "נפלאות החושים", שהופץ בישראל באוקטובר 2016 וזכה להצלחה גדולה עם כמאה אלף צופים.
